​

​

​

​

​

​

​

​

​

                                                                                 

​

​

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב(כב' סגן הנשיא ח' פורת), מיום 3.9.2000, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת מילר).



המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לתשלום דמי שימוש במקרקעין, בגין שימוש שעשה בדירת המגורים המשותפת. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה, מששוכנע כי עזיבתה של המשיבה את הדירה נגרמה בשל אילוץ. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שנקבע, כי היה בסיס איתן לקביעה כי עזיבת הדירה על ידי המשיבה נבעה מאילוץ, שכן הוכח שהחיים המשותפים עם המבקש היו בלתי אפשריים בצורה קיצונית.



2. בבקשת רשות הערעור שב המבקש ותוקף את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי החלטתה של המשיבה לעזוב את הדירה, לא היתה נגועה באילוץ וכי הוא מעולם לא מנע מהמשיבה לעשות שימוש במקרקעין. בין היתר, שב המבקש וטוען, כי בדיקת קיומו של "אילוץ" לצורך חיוב בדמי שימוש במקרקעין משותפים, מקום שמדובר בבני זוג, צריכה להיעשות על פי המבחנים הקבועים בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנא1991-, בנוסחו בזמן הגשת התביעה, ואלה אינם מתקיימים במקרה זה. כן מופנות טענותיו כנגד הקביעה כי הוכח גובה דמי השימוש הראויים, וכנגד הקביעה כי חייב הוא בתשלום מיום עזיבת המשיבה את הדירה ולא מיום הגשת התביעה. בקשת רשות הערעור מופנית אף כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.3.2000, שניתנה במסגרת בקשה לעיכוב הליכים, בה נאמר בין השאר כי "מדובר למעשה בפסק מזונות".



3. דין הבקשה להידחות. כאמור, עיקר טענות המבקש בבקשת רשות הערעור מופנות כנגד הקביעות, כי המשיבה עזבה את הדירה המשותפת עקב אילוץ, וכי לא מחלה על זכותה לקבלת דמי שימוש. טענות אלה הן, ביסודן, טענות המופנות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, אשר אושרו בבית המשפט המחוזי, ומכאן שאינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות לערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אף ההחלטה, כי אין להגיבל את המבחן לקיומו של "אילוץ" אך למבחנים הקבועים בחוק למניעת אלימות במשפחה, איננה מצדיקה קיום דיון בערעור נוסף.



 באשר לבקשה ככל שהיא מופנית להחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי מיום 30.3.2000 - אין צורך לדון בה עוד לאור ההחלטה בבקשת רשות הערעור עצמה. על כל פנים, אין באמירה זו, שבהחלטת הביניים, כדי לכבול את ידי לשכת ההוצאה לפועל אשר צריכה לפעול על פי הנתונים שבפניה.



  אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בלא צורך בתשובה, ובלא צו להוצאות.

   ניתנה היום, כג' באלול התשס"א 11.9.2001).

                 ש ו פ ט           
 

המבקש:
יגאל אליאסי

​

בשם המבקש:   עו"ד מיכל אופיר

המשיבה:
סרין אליאסי

​

בשם המשיבה:  עו"ד רמי רובין